איך להיות בטוחה יותר בתקשורת שלי עם אחרים?
קורה לפעמים שאנחנו נקלעים לוויכוח עם בן אדם אחר. העסק מתלקח, הטונים עולים, אנחנו אפילו מצליחים להחזיר לאדם מולנו את התגובה המוחצת עם העוקץ המדויק. ולרוב אנחנו גם חוטפים שוב בחזרה.
ואז…
ואז אנחנו מרגישים נורא.
אשמה.
עלבון.
עצבות.
אכזבה.
הרשימה רק ממשיכה.
והשאלה היא, למה זה קורה לנו? למה אנחנו מרגישים כך לאחר מעשה? ואם זה גורם לנו להרגיש כל כך נורא, למה אנחנו נותנים לזה לקרות כל פעם מחדש?
אחד הכללים המלווים אותי באופן אישי וכמאמנת הוא: אם אותה פעולה אינה מובילה לשינוי, צריך לשנות את הפעולה.
אז הנה לכם מדריך להתמודדות אחרת בתקשורת הבין-אישית שלנו במצבים שונים המרחיקים אותנו מעצמנו, מהאדם שרצינו להיות. מצבים שבהם אנו סובלים מתחושת נחיתות או קנאה, תחושת ”פראייריות” לאחר התנדבות ונתינה, תחושה של חוסר שייכות או פגיעה; תחושות הגורמות לנו להגיב באופן לא צפוי ולחבל בתקשורת וביחסים שלנו עם אחרים.
1. לפני הכל, נגדיר באופן ברור: מי האדם שאני רוצה להיות?
אכן, נרשום רשימה מפורטת של כל התכונות והערכים שמרכיבים את האדם הזה – האני האמיתי שלנו.
אשתף אתכם ברשימה שלי, שכל הזמן מתפתחת ומשתנה. פעם ערך חדש מתווסף, פעם תכונה מסוימת כבר אינה רלוונטית.
הנה לכם הרשימה הנוכחית – של הכאן ועכשיו:
שְמחה
נדיבה
אוהבת
אמפטית
אסרטיבית
ברורה
קשובה לעצמי
מכבדת
מקצועית
סובלנית
רגועה
הרשימה עוד ארוכה, נעצור כאן.
2. נבחר ערך/תכונה מהרשימה: מה מפריע לי לממש את הערך הזה, להביא אותו לידי ביטוי?
אקח למשל את הערך: רוגע.
למדתי על עצמי שלאחר ויכוח עם אדם אחר, אחרי שגמרתי לכעוס ולהאשים את השני ועדיין נשארתי עם תחושה של חוסר שקט, הייתי חייבת להמשיך ולברר על מה התסכול האמיתי שלי? הרי אם האדם השני היה לגמרי אשם, לא הייתי מרגישה כל כך רע לאחר הויכוח.
כאשר דייקתי לעצמי את מקור תחושת התסכול, הבנתי שחוץ מהכעס שלי על האחר, לא נוח לי גם עם התגובה שלי בסיטואציה.
אם למשל, משהי הרימה עלי קול והרמתי קול בחזרה. העובדה ש”היא התחילה” לא הניחה ממני את תחושת האכזבה שלי מעצמי על אופן התגובה שלי. הבנתי שבין אם האדם השני צועק או לא – אני לא רוצה לצעוק. זאת לא אני. אני רוצה לשמור על רוגע. כי האדם האמיתי שאני – הוא אדם רגוע.
3. הגיע הזמן לעבוד! נצא לדרך עם שמירה על הערך הרצוי.
בכל סיטואציה שעולה, נהפוך את הערך או התכונה שאנחנו רוצים לבטא באמת – למרכז ההתנהגות שלנו.
בהמשך לדוגמא של הרוגע – תגובה רגועה תהפוך להיות המטרה המרכזית שלי בכל סיטואציה, עד שארגיש שרכשתי את התכונה הזו באופן שמשביע את רצוני.
כשמתחיל ויכוח, המיקוד שלי עם עצמי יהיה שלא משנה מה, אני לא מרימה קול. אם יש פרובוקציה, הרמת קול מצד אחרים, אמירה פוגענית ולא במקום מצידם, ייתכן שאבחר להתרחק מהמקום או לבקש שנמשיך את השיחה כשאנחנו רגועים יותר.
אני יכולה לעבוד על נשימות, לספור עד 10 כדי להירגע, לבחור סיסמה/מנטרה שאני אומרת בראש שלי כמו:
”לא משנה מה קורה עכשיו, אני שומרת על רוגע.”
”אני בן אדם שלא צועק, גם אם יש סערה מסביבי.”
יש כאלה שיבחרו מנטרה מהמקורות כמו:
”איזהו חכם הכובש את יצרו.”, ”לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.”
או שורה משיר או מספר שעשויה לחזק אותנו ברגע האמת.
אפשרות נוספת שאימצתי מעולם הNLP – לבחור נקודה בגוף שעוזרת לתזכר ולתרגל את התכונה שאני רוצה לחזק.
למשל, אם אני רוצה לא להרים קול, אני יכולה לנגוע בעדינות/ללטף את אזור הגרון או את השפתיים בזמן הסיטואציה.
האנשים סביבי לא ישימו לב לפעולה שאני עושה, אך הגוף שלי יעביר מסר ברור למוח, שהתגובה שלי תהיה רק בטון הנכון והמתאים לי.
4. אין הדבר תלוי אלא בי – נבין שרק אנחנו שולטים ואחראים על הפעולות והתגובות שלנו – ולא אף אדם אחר.
אני שומרת על שליטה עצמית בסיטואציה. לאף אדם אחר אין את הכח לשלוט בי ובתגובות שלי. רק אני קובעת איך אגיב ורק אני אחראית לאיך שהגבתי. אף אחד לא אשם שצעקתי, שהגבתי באופן שלא רציתי. רק אני אחראית לשנות את ההתנהגות הזו – ולהרגיש יותר קרובה לעצמי, לאדם שאני רוצה להיות.
ייתכן שהאדם מולי פעל באופן לא נכון בעיניי, ייתכן שההתנהלות שלו פוגענית או לא תקינה ואולי גם אבחר לשתף אותו בזה. אך יש לי אפשרות לבחור רק איך אני אגיב בסיטואציה. אני לא בוחרת איך הוא כן או לא יתנהג, כן או לא יגיב. יש לי אחריות בלעדית רק לעצמי.
5. “זה לא מתאים לי” – נעביר מסר ברור לסביבה שלנו לגבי הגבולות שלנו בהקשר של התכונה או הערך שאנחנו מחזקים כעת.
נכין מראש תגובות שנכונות לנו כגון:
”אני לא יכולה לתקשר איתך כשהטונים שלנו עולים. נחכה שנירגע ונשוחח.”
”אני לא מנהלת שיחות כאלה בצעקות. אשמח ממש לדבר ולברר איתך את העניין כששתינו רגועות.”
נדבר בשפת ה”אני”, נדבר על עצמנו – מה נכון לנו ומה לא נכון לנו. אין כאן אצבע מאשימה כלפי האחר על התפקוד וההתנהלות שלו. כמו שרק אני אחראית לעצמי, כך רק הוא אחראי לעצמו. חשוב מאד שנגיד מה הגבולות שלנו, כדי שהאחר יהיה מודע, ואנחנו יכולים לבקש בקשה לגבי היחס שאנחנו מעוניינים לקבל ממנו. לא כי זה נכון או לא נכון אלא כי זה מה שמתאים לנו. האדם השני יבחר אם להתחשב בבקשה או לא ואנחנו נבדוק את המשך האינטראקציות שלנו איתו בהתאם.
לסיכום, ב5 פעולות פשוטות אך עמוקות נוכל להגיע ליעד – אל עצמנו!
נגדיר לעצמנו (נכתוב רשימה!) “מי האדם שאני רוצה להיות?”, נבחר תכונה אחת להתמקד בה ונברר מה מפריע לנו לממש אותה, נתמקד באופן מוגבר בחיזוק התכונה הזו, נקח שליטה מלאה ואחריות על התגובות שלנו ונעביר בשפת ה”אני” מסרים ברורים לסביבה שלנו מתוך כבוד לעצמנו ולערכים החשובים לנו.
ברגע שנבין שהתקשורת שלנו עם אדם אחר – ואף עם עצמנו! – קשורה באופן ישיר לנאמנות שלנו ל”אני האמיתי” שלנו, נגלה שרוב הקשיים והקונפליקטים שהתעוררו והעיקו עלינו בעבר נפתרים מאליהם וחשוב מכך, נסתובב בעולם עם תחושת בטחון ואמונה בעצמנו, נשרה את התחושה הזאת על הסביבה שלנו, נמשוך אלינו אנשים שמעוניינים בכל הטוב שיש לנו להעניק להם ונהנה מתקשורת בטוחה, כנה, מפרגנת ונעימה עם הסביבה.
לכל שאלה אני כאן בשבילכם! מוזמנים ליצור קשר בטלפון, בוואטסאפ או דרך האתר.