דילמה מהשטח:
מאז שהבת שלי נחתה מהיסודי לחטיבת הביניים, אני מרגישה שהיא בירידה גם בתחום הלימודי וגם במוטיבציה ובמצב הרוח.
הציונים שלה ירדו, היא לא עושה שיעורי בית ולא לומדת למבחנים, וכל ניסיון שלי לדבר איתה על בית הספר נגמר בוויכוח, בהסתגרות שלה או בכעס.
מצד אחד אני דואגת לה, מרגישה שהיא לא מממשת את היכולות שלה, ופוחדת שהיא תישאר מאחור.
מצד שני אני לא רוצה להיות ‘השוטרת’, להרוס את הקשר בינינו או לגרום לה להרגיש שהיא לא טובה מספיק.
אני לא יודעת אם ללחוץ, לשחרר, להציב גבולות, או פשוט להפסיק לדבר על זה — ואני מוצאת את עצמי מותשת, אשמה, וחסרת אונים.
שאלות WCRP (לקריאה נוספת בנוגע למודל WCRP)
1. השורש מהעבר (W)
– באלו רגעים מהעבר שלך הרגשת את אותה תחושה שעולה בך עכשיו, מול בתך?
– אלו מסרים קיבלת אז על הצלחה, כישלון וערך עצמי?
– איזה סיפור על עצמך נוצר שם, והאם הוא עדיין מלווה אותך היום?
2. הסיפור שאני מספרת לעצמי (C)
– אלו מסרים מהעבר את מרגישה כאילו הם עדיין "חוק" בתוכך?
– מה הפחד הכי גדול שעולה בך כשאת רואה את הירידה הזו אצל בתך?
– מה באמת מפחיד אותך כאן – לא לגבי הלימודים, אלא לגבי בתך?
3. בחירה בכאן ועכשיו (R)
– איך זה יהיה עבורך לשחרר את המעקב אחר הלימודים של בתך לשבועיים?
– מה יתפנה ביניכן אם נושא הלימודים יירד זמנית מהשולחן?
– בתום השבועיים "מנוחה" שנתת לעצמך ולה – איזו עזרה היית רוצה להציע לה להתקדמות בלימודים? בלי כעס ובלי כפיה – רק הצעת עזרה.
4. בשביל הערכים (P)
– מעבר ללימודים ולציונים – איזה אדם את מקווה שבתך תהיה?
– אלו ערכים את רוצה שהיא תלמד דרכך, ברגעים של עליות ובעיקר של ירידות?
– האם הכעס והויכוחים משיגים את הערכים האלה? ואם לא – מה אפשר לעשות אחרת שעשוי יותר לחזק את הערכים האלה אצלה?